הרחובות ריקים מתרוקנים
והזיכרון גואה לתוך השפל של הלבד
זיכרון מחמם שלך מוטלת לתוך ידיי
מחובקת כולך בזרעותיי
כתינוקת ביום היוולדה
אחרי התפרצות הסערה
רגשות ההתרגשות
ואת באת
כרוחות שינוי לתוך חיי
אוויר הדאגה לנשימה
וכל זה אחרי שאני נגמר
כמעט נגמל מאהבה
המחשבות נערמות
והזמן הולך לאיבוד
ואני רק צריך מגע
והכאב ישכח
הווה משתלט על החלל שנוצר
החור שהותיר אחריו העבר
ובא לי שזו תהיה את
ובכל פרץ חום מגופך
אני נבלע לתוך תוכך
כמוק לחום אהבתך
אני מונח על לשונך
נאנח נאנק
כזרם חזק מתפרץ
מוציא את עול נשמתי
וכשאני נושק למצחך
עייני רואות אותך כמתנה
לכן אשמור מכל משמר
אעטוף אותך בסרט
לעוד ימים של גאות
לחיוך אשר מתרחב עם הזמן