אני…אני חי בחושך שנים חצי חיים
התרגלתי לא לראות
התרגלתי להתרגל
לצעוד ולא לצעוק
להתלחשש עם עצמי
להדחיק ולדחוק
כמה שיותר עמוק
יותר טוב
ואת הטהורה מנסה..
למשוך אותי לאור
מראה לי סימן
ואני כמו עיוור שהייתי
צריך להתרגל לאור
את אומרת לי בו תראה
יש בחוץ עולם יותר
ואני באמת מצליח קצת לראות
אבל בעולם שבו אני חי
כל מי שמסביבי לא יאמין לי לעולם
כמה טוב בצד השני של העולם
ואני העולם שאני בו
העולם שבי תמיד יותר
התרגלתי כעיוור להתרגל
ולוקח לי זמן…לתרגל
אולי יותר מדי זמן
להתרגל לאור..לקצה
ובנתיים זה רק קצה
והקצה הזה מתרחב..
וכמה סבלנות יש לך?
להשאיר לי פתח
לחכות לי שאתרגל..
אתרגל..לאור
ואעבור..
הרי את לא תביני את החושך
כי כל חייך חיית באור
ואני מנסה להסביר לך שעות
ואת כמוארת לא רואה
מה טוב…את יודעת מה טוב
ואני…אני לא יודע כבר מה טוב
אני יודע שיש אותך
ואני בטוח בי איתך
וכשאני הולך לאיבוד
בין האור לחושך
את מוצאת אותי
שם
ואולי אני לפעמים מתרגל..
לנוכחות שלך בחושך איתי
אבל את הטהורה צריכה את האור
בשביל להתקיים..ורק אני שואל שאלות
ואת עם התשובות